Monday, May 9, 2011

Memorial Day



אך, היום הזה עצוב וקשה. כמעט אין בית בישראל שאיו לו קרוב שנפל. וביום הזה אנו מצווים מצווה מוסרית ולאומית לכבד את זכרם של אלו שהקריבו את הדבר היקר ביותר כדי שאנו נמשיך לחיות בביטחון. ואנו מכבדים ועצובים. ואז, פתאום בשמונה וחצי בדיוק, אנו מצווים להיות שמחים לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל! אז, אצלי זה לא עובד. לשקוע לתוך העצב זו אצלי תכונה מולדת, אבל לשמוח בדיוק בשעה מסויימת? מצטערת. אצלי זה לא הולך. בגלל זה יום העצמאות אצלי מתחיל רק בבוקר ואין לו ערב חג. ואני לא שוכחת שיש אנשים שממשיכים את יום הזיכרון גם כל השנה





This day is tough and sad. Almost everyone in Israel is familiar with someone who died in a war or in an action of terror. Our duty is to honor their memory. So we are sad and pay respect. At evening is the Independence day of Israel, and we supposed to be happy. I can't. For me, the Independence day will start tomorrow





1 comment:

Inbaliya said...

מסכימה איתך מאוד. יותר מזה. סבתא שלי זכרונה לברכה, ששכלה את בחיר ליבה במלחמת השחרור, טענה שצריך לפחות 7 ימים בין יום הזכרון ליום העצמאות. שבעה.
אולי בגלל העצב שלה שלא התפוגג בכמה שעות אלא שהה בביתה לפחות שבעה ימים עד שהוטמן מחדש בזכרונות,אני לא ממש שמחה ביום העצמאות. גם לא למחרת. אני שמחה כל השנה שיש בית ציוני בארץ ישראל. אבל דוקא ביום העצמאות אני זוכרת את הנעורים שכבו, את האהבה שנקטעה, את המלחמות שלא פוסקות וכן, גם את המתים שלהם. של הצד השני.