Manifesto of the age of 50

מניפסט של גיל 50

נולדתי בכפר יהושע שבעמק יזרעאל. כשהייתי בכיתה ו חגגנו יובל לכפר. הכפר הוקם, כך אתם מבינים, על ידי סבא וסבתא שלי, דור הנפילים של העליה השניה. ברל כצנלסון ומשנתו היו שגורים בכל פינה. "עבודה עצמית, קרקע לאומית, שיווק משותף, ערבות הדדית, ועזרה הדדית" שיננו מינקות את עקרונות המושב. צניעות (וחוסר התבלטות), עבודה קשה (ולא רווח כספי), יושר מוחלט וגלוי ופעילות קבוצתית (ללא תגמול 

אישי) היו מאושיות ערכינו

הסבים והסבתות שלנו הקימו את הכפר מתוך עוני ומחסור ומתוך מלחמת קיום קשה ומלחמה בערבים שמסביב. במידה רבה גומד היחיד ורצונותיו הפרטיים אל מול מטרת הקבוצה. הערכים הסגפניים הללו ושמירתם הקפדנית סייעו להם להגשים את מטרותיהם. אלא שהדור השני, של הורינו, בחלקו לא השכיל להגמיש את העקרונות הנוקשים וכך נולד והתחנך הדור השלישי (אני) על הערכים שנוסחו ע"י סביו

את השוק הגדול קבלתי כשהתגייסתי לצבא ובגיל 19 יצאתי לפגוש את העולם האמיתי. מה הפלא שבגיל הגיוס עוד לא ידעתי מה אני רוצה כאדם, הרי למדתי להחניק רצונותי אל מול מטרות הקבוצה, או שלא ידעתי כיצד להתמודד עם הקוד החברתי בצבא, כי חונכתי על קוד ארכאי? התוצאה של כל זה הן שנים ארוכות של בלבול, שנמשכו זמן רב אחרי הצבא. בצלאל הכופר במיליטריזם לא עזר לבלבול אלא הגדיל אותו, וכמובן גם בר אילן מאידך בערכיה המסורתיים. בעודי חייה בתחושת בלבול מתמיד, כל ההתנהלות שלי בחמישים השנה האחרונות כללה בעיקר ניסוי וטעייה

בעיני הערכים שעליהם גדלנו הם הקרקע היציבה עליה אנחנו עומדים. מתוך תחושה שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי פניתי לחיפוש והתבוננות, לגיבוש ערכים שייקנו לי את היציבות והבסיס האיתן שביקשתי

מתוך משיכה אסטית לצורות לצבעים והחומרים, נמשכתי לעולם התת ימי. אני אינני צוללת בעצמי, ומברכת רגע רגע את האינטרנט שהפך את העולם הזה זמין בשבילי. בהדרגה, מתוך חשיפה לצילומים מרהיבים ומגוונים, עלתה בי המחשבה כי בחיי השונית מתקיימים אותם עקרונות מחייה החשובים לי כל כך בהגדרת הבסיס לחיי חברה אידליים. חיים בהרמוניה, כאשר כל מין וכל פרט שומר על ייחודיות החיים שלו, על המראה שלו, על דרך ההזנה, ההגנה, הסקס וההתנהלות היומיומית, חינוך הצאצאים והמגורים..ישנם מינים החיים בקבוצה וישנם שחיים כיחידים. ישנם זוגות נאמנים וכאלה שלא. החיים מתחת למיים מורכבים מהתנהלות במהירות שונה מהירה או איטית, יש נוודים ויש שחייהם קשורים למקום. הגיוון הוא עצום! יש חיים סימביוטיים בין המינים אד הוק. יש איזון מקסים בין חומר רך לקשה על פי התפקוד. מתחת למיים התנועה היא שונה:  יש פחות הליכה על הקרקע ויותר התנהלות בשחיה, בתנועה זורמת, איטית, עדינה ושאינה פוגעת בסביבה

וכך שאבתי אל תוך חיי את ההתייחסות למאפיינים המיוחדים בכל אדם וחי. לצורה ולחומר המיוחדים לכל דבר. לשיתופי פעולה בהתאם לצורך. להתנהלות עדינה ואיטית שאינה פוגענית. לקבלה והכלה של הדברים המיוחדים לי או לאחר ("מוזרויות") לשילוב מאוזן בין רך לקשה, בין קביעות לנוודות ובין הפרט לקבוצה

אני מרגישה שעקרונות חיי עוד לא מוגמרים ועוד צפויים להתנסח. אבל נראה לי, שאני בדרך טובה

Paris with "Shorashim"

פעם בשנה

 אהובי השניים - שמעון לאומי ומוטי הררי משנסים שנסון

וגם מותניים

ותחת המטרייה של ביה"ס "שורשים", הם מדריכים קבוצת חולמים מאושרים 

אל שווקיה עתירי שכיות החמדה של העיר פריז

במשך ימים מספר חושפים את מכמניה וצדים את אוצרותיה הנחשקים ביותר של העיר הצרפתייה הזו

כבר פעם שלישית שאני מצטרפת לטיול הזה

הפעם ביקרנו במוזיאון הפסל זדקין, בתערוכת ג'ף קונץ במרכז פומפידו, במוזיאון פיקאסו ששופץ לאחרונה (לדעתי עיצוב הפנים הקודם של ג'אקומטי היה יותר מגאוני, אבל כניראה התיישן) וכן בתערוכה של המוזיאון לאומנות דקורטיבית כי צריך גם להבין מה לקנות אחר כך בשווקים

כמובן שהמשכתי בטיול אחר כך גם לאזור בית הקברות פר לה שז, לגלריות הנהדרות ברחוב האומנויות לאוסף לואי ויטון ולמוזיאון לאומנות מודרנית בפלה טוקיו

אך זו רק ההתחלה. כי בעצם עיקרו של הטיול בשווקים

ובצייד עתיקות מרגש ומלהיב

מאחר והייתי עסוקה בצייד, ידי האחת אוחזת בעגלת שוק בעוד ידי השנייה אוחזת בתיקי ואפי מרחרח

היה לי קשה עד בלתי אפשרי גם לצלם

ובכלל, תמונות שוק הן דבר בעייתי במיוחד כי

אם יש בהן דברים יפים, אז מאכזב שאי אפשר כבר לקנות אותם

ואם אין בהן דברים יפים, אז השוק נראה מאכזב

כך או כך אכזבה היא מילת המפתח

מזל שבפריז קל ונעים להתנחם באוכל משובח

שוב מנפלאותיה של הצרפתייה הזו

כן, הפריזאיות נוטפות שיק ועסיס נשיות

הייתי מוכנה שיעשו לי בצפר

יש ספר מקסים בנושא הזה שקוראים לו "מדוע צרפתיות אינן משמינות" ממליצה עליו

בייחוד על מתכון מרק הגזר שבו

מרגישה משונה קצת לכתוב פוסט בעצם על טיול מאורגן

אבל מרגישה מאוד בנוח להמליץ לכם לעשות זאת גם

הנה מנת תמונות טעימות בכל זאת

בחירת פאריס - מיצב מיניאטורות זכוכית מקסים במוזיאון לאומנויות דקורטיביות

שוק קלניקור - יפה מאוד יקר מאוד. זוהי חנות מדהימה ביותר עם חפצים למטבח

ותנור מאותה חנות

ומקרר מאותה חנות

מוזיאון הפסל זדקין וגינתו משולבת הפסלים

ושוב מראות שוק: קסת דיו נאה

וקופסה עם מרקטרי נאה עוד יותר. במחיר של 260 יורו היא יכולה להיות שלכם

תערוכת ג'ף קונץ במרכז פומפידו נסגרה באותו יום. אחרי הסיור בתערוכה אני חושבת שהוא גאון

אוכל משובח התחיל לחלחל דוקא כשהסתובבתי קצת לבד, כאן במרקטינו איטליאנו נרגעתי רק כשהגעתי למנה האחרונה

אז אין תמונה של הלזניה ארטישוקים, אבל תאמינו לי, היא היתה שווה תמונה ועוד אייך

החברה משחקים פטאנק ברחוב. הם עשו את עצמם כלא מבחינים בי, עוטי ארשת חשיבות ורצינות קיומית

והופ בתנועת פיצוח הרחיקו את כדור היריב

חנויות מעוצבות למשעי, במחירים מעוצבים עוד יותר

זוהי חנות מרסי והלוסטרה מייצגת היטב את תפיסת החנות הגורסת כי המוצרים שלה הם כמו נרות חנוכה

לראותם בלבד

דוקא בהמשך הרחוב מצאתי חנות עיצוב של מוצרים ממוחזרים מקסימה

הנה מבחר תכשיטים סרוגים מתוכה לטובת חברתי עינת

זה באמת נכון כל מה שמספרים על הצרפתיות והשיק שלהן. הינה דוג-מא

בית הקברות פר לה שז בצבע אופייני אפור-יונה

לרגע הייתי תיירת שמצלמת תיירים שמצטלמים עם שער הניצחון

בשדרות ויקטור הוגו יש חנויות יפהפיות עם חלונות ראווה מתוקים

 וגם דלתות ממתקיות

עכשיו שיבצתי בנונשלאנטיות ,בלי שתרגישו בכלל, כמה סלפיז

בפלה טוקיו אוסף אומנות מרגש

אותי משך במיוחד פסל הקרמיקה הזה של ז'אן בסנאר

שמורכב מגופים אופייניים בקדרות ואינו מנסה לטשטש את סימני האובניים אלא מציגם בגאווה

לקראת סיום, סיור באוסף לואי ויטון ביער בולון

מבנה אקולוגי מעניין מאוד מאוד עם אוסף אומנות גרוע

אז מה קניתי אתם שואלים

הנה כמה מציאס לדוגמא

דקנטר לאוסף

ביציית מלח לאוסף

אריח חביב

שעון קיר שחפשתי זמן רב! קייזל הנמתח בעזרת מפתח נשלף

מקסים ונשי מצלולוייד בשני גוונים המחקה שנהב

מנורת ברונזה

ונרתיק זעיר מכסף למחטים

שיהיה לי מסודר וגם נעים

להתראות בשווקים
!...

Cleaning New Aluminium Windows

אוקי. נגמר השיפוץ הגדול של הבית שלי, או ליתר דיוק: נגמר הכסף

כמובן ששום דבר לא ממש הסתיים ונושאים רבים לא הגיעו כלל למימוש, וזאת בגלל השכנים "הנפלאים" שלנו
שגררו אותנו לסכסוך משפטי

מה ש"אכל" כמאה אלף שקל (!!!!!!!!!!!!!!!!!!) מתקציב השיפוץ

ובסופו של דבר לא נתן להם כלום

כן, אני "מברכת" אותם בכל יום

ולכן, גבירותי ורבותי! מפאת האילוץ הריני פוצחת 

בפרוייקט חד שנתי
שקוראים לו: "עבודה עצמית" ובו

אספר לכם כיצד אני מבצעת משימות שונות למשל, שיפוץ רהיט או תליית מנורות

כך אני ארגיש את סיפוק ההישג, ואתם תלמדו מנסיוני

מה דעתכם

?

נתחיל מכיבוש חלונות. כאשר מתקינים לכם חלון אלומיניום חדש
הוא עוד לא שלכם באמת. אתם צריכים לכבוש אותו ולהפוך אותו לחלק מהבית שלכם
כל אישה יודעת, שעושים את זה על ידי: נקיון

?  לא יודעים את נפשכם מרוב שמחה

תתאפקו קצת

דבר ראשון צריך לנקות את החלון, ולבדוק שהוא תקין ואין בו מתום

הניקוי כולל את השלבים הבאים

שלב ראשון: הסרת מדבקות

לא! זה לא ביצים! להלן ההסבר

 כל איש אלומיניום כזכר אלפא שמסמן טריטוריה, יציף לכם את הזגוגית במדבקות רבות ומעצבנות

יש להסירן באופן הבא: לקלף את הפינה של המדבקה ולמשוך אותה בעדינות. לא הייתם עדינים מספיק? קיבלתם עונש!הסרת שאריות הדבק מהחלון! אל תבזבזו זמן יקר, שום דבר אחר לא יעזור כאן
 התשובה היא: מעט צמר גפן מוספג בבנזין לבן

שלב שני: הורדת חותמות יצרן האלומיניום שעל מסגרות החלון

את זה נעשה בעזרת מעט צמר גפן המוספג ב- לא! לא בנזין לבן! אלא אלכוהול

אם אין לכם בבית אלכוהול, בושו והיכלמו! אבל אין בעיה - גם מעט יין יעשה את העבודה וגם תוכלו לשתות כוסית ולהיות מעט שמחים בהזדמנות זו

השלב השלישי: נקיון הזגוגיות בעזרת תכשיר ניקוי חלונות או אמוניה

מרססים על הזגוגית. במטלית אחת מנגבים בתנועות סיבוביות (ניגוב רטוב) ובמטלית שניה יבשה מנגבים חזק באותן תנועות

כדי "למחוק" את סימני הניגוב הרטוב
לא לשכוח! לזגוגית, כמו למטבע, יש שני צדדים

עכשיו, ביקורת איכות: האם החלון נקי משריטות, שבירות, ופגמים? הרשתות מתוחות? האלומיניום מדוייק וצבוע היטב? כן
?
אז נשאר לכם רק לטפח גינה

תתחדשו ותהנו

!!!!