והפעם, אני רוצה לחרוג ממנהגי ובמקום לספר על עצמי לספר לכם על תערוכה

תערוכת יחיד של הצייר אלי שמיר שבה ציורים משלוש וחצי השנים האחרונות

 התערוכה הזו באה אחרי תערוכת ענק מרהיבה במוזיאון תל אביב והיא שונה ממנה מאוד

 :בתקופה הזו עבר האומן שתי טלטלות

 האחת, פטירתו של אביו  והשנייה, הגעה אל גיל המחצית
 אין דומה ארוע אחד למשניהו אך שניהם מעוררי מחשבה ורגש עד אין קץ 

התערוכה פותחת בדיוקן ענק של אלי לצד אביו. העמדת הדמויות מביאה את העין למצוא את ההבדלים אלא שהסגנון האקספרסיבי מעביר הנחיה לעשות זאת ללא ירידה לפרטים טפלים אלא באמצעות הנסיון להרגיש. ההצבה של שתי הדמויות זו לצד זו, כמו שני ברושים הצומחים מן האדמה גאים ונישאים, איש אינו מצל על רעהו, אינה משדרת מתח אלא הרבה חיבה עצורה, הערכה וכבוד. הדיוקן הזה מיוחד מאוד בגודלו ומבנהו, והוא הוצג ע"י גלריית הדיוקנאות הבריטית

וזה מעניין לא רק משום הכבוד אלא משום שבמקום הכי אריסטוקרטי שיש מוצגים פורטרטים של עובדי אדמה... הפורטרט מהווה בעצם הצגת נושא, כי

הדרמה האמיתית בתערוכה מתרחשת באולם המרתף של הגלריה

שם מוצבים שני ציורי ענק זה מול זה בשני צידי החדר

כמו מראות המשקפות זו את זו בלי סוף

ההעמדה הזו הזכירה לי את "הסעודה האחרונה" של ישו הנפרד ממאמיניו שצוייר ע"י דה וינצ'י בכנסיית סנטה מריה דה לה גרציה במילנו שם ממוקם הציור על קיר אחד של חדר האוכל של המנזר, ומן הצד השני של חדר האוכל מולו, הציור  הצליבה של דונאטו ובעצם החיים קורים בתווך. וגם כאן, מחד ציור של האב נפרד מעמל חייו

האומן נפרד מאביו, אביו נפרד והולך ממנו, ואנו הצופים גם אנו עומדים בעמדת הפרדה ונפרדים מהאב. ויש כאן גם פרדה
מהמשק החקלאי כפי שהוקם ופרח שנים רבות.  ומן העבר השני ציור שאלי קרא לו, באופן מאוד דו משמעי
The golden age
 תור הזהב- שמשמעותו פריחה, ובמיתולוגיה היוונית זהו עידן הנעורים, התמימות, ההרמוניה, השמחה והבריאות

ולעומת זאת, במילים "גיל הזהב"  אנו מתייחסים כיום דוקא לזיקנה.. בציור יש העמדה מבויימת ומוגזמת, וכמו בציוריו של זאב "איפה הכלב " גם אצל אלי כאשר יש העמדה שאיננה טבעית היא מרמזת על ציטטות ממקום אחר

לי העמדה הזכירה כמה ציורים ביניהם ציורו של שופן "אלגוריה לתור הזהב" שם מתוארת סצנת חיים תוססת

אלא שאצל אלי האדם המבוגר אינו על העגלה עוד

הוא עומד מן הצד, עד לסצנה שבה מככבות בנות הנעורים, פאסיבי ומתבונן, מצייר

יש כאן געגוע עז לנעורים שחלפו והסתכלות על ההזדקנות שקורית

וגם סוג של קבלת אנרגיה ואהבה מהעלומים שבמשפחה
וכל המשפחה כולה גם היא מביטה אל הסב בעברו האחר של החדר ונפרדת ממנו, וכברת הדרך שיש עתה לעבור נמצאית בין שני הציורים הללו, מתחילת ההזדקנות ועד לסופה

 בתערוכה  ציורי נוף של כפר יהושע מספקים רקע אמיתי ומדיטטבי לדרמה הזו למשל ציור האלון הבודד שליד בית הקברות

התערוכה עדינה, שקטה ומטלטלת

אז צאו לשדה ותנשמו עמוק

ואחר כך לכו לגלריה "זימאק" ה באייר 68 תל אביב