Manifesto of the age of 50

מניפסט של גיל 50

נולדתי בכפר יהושע שבעמק יזרעאל. כשהייתי בכיתה ו חגגנו יובל לכפר. הכפר הוקם, כך אתם מבינים, על ידי סבא וסבתא שלי, דור הנפילים של העליה השניה. ברל כצנלסון ומשנתו היו שגורים בכל פינה. "עבודה עצמית, קרקע לאומית, שיווק משותף, ערבות הדדית, ועזרה הדדית" שיננו מינקות את עקרונות המושב. צניעות (וחוסר התבלטות), עבודה קשה (ולא רווח כספי), יושר מוחלט וגלוי ופעילות קבוצתית (ללא תגמול 

אישי) היו מאושיות ערכינו

הסבים והסבתות שלנו הקימו את הכפר מתוך עוני ומחסור ומתוך מלחמת קיום קשה ומלחמה בערבים שמסביב. במידה רבה גומד היחיד ורצונותיו הפרטיים אל מול מטרת הקבוצה. הערכים הסגפניים הללו ושמירתם הקפדנית סייעו להם להגשים את מטרותיהם. אלא שהדור השני, של הורינו, בחלקו לא השכיל להגמיש את העקרונות הנוקשים וכך נולד והתחנך הדור השלישי (אני) על הערכים שנוסחו ע"י סביו

את השוק הגדול קבלתי כשהתגייסתי לצבא ובגיל 19 יצאתי לפגוש את העולם האמיתי. מה הפלא שבגיל הגיוס עוד לא ידעתי מה אני רוצה כאדם, הרי למדתי להחניק רצונותי אל מול מטרות הקבוצה, או שלא ידעתי כיצד להתמודד עם הקוד החברתי בצבא, כי חונכתי על קוד ארכאי? התוצאה של כל זה הן שנים ארוכות של בלבול, שנמשכו זמן רב אחרי הצבא. בצלאל הכופר במיליטריזם לא עזר לבלבול אלא הגדיל אותו, וכמובן גם בר אילן מאידך בערכיה המסורתיים. בעודי חייה בתחושת בלבול מתמיד, כל ההתנהלות שלי בחמישים השנה האחרונות כללה בעיקר ניסוי וטעייה

בעיני הערכים שעליהם גדלנו הם הקרקע היציבה עליה אנחנו עומדים. מתוך תחושה שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי פניתי לחיפוש והתבוננות, לגיבוש ערכים שייקנו לי את היציבות והבסיס האיתן שביקשתי

מתוך משיכה אסטית לצורות לצבעים והחומרים, נמשכתי לעולם התת ימי. אני אינני צוללת בעצמי, ומברכת רגע רגע את האינטרנט שהפך את העולם הזה זמין בשבילי. בהדרגה, מתוך חשיפה לצילומים מרהיבים ומגוונים, עלתה בי המחשבה כי בחיי השונית מתקיימים אותם עקרונות מחייה החשובים לי כל כך בהגדרת הבסיס לחיי חברה אידליים. חיים בהרמוניה, כאשר כל מין וכל פרט שומר על ייחודיות החיים שלו, על המראה שלו, על דרך ההזנה, ההגנה, הסקס וההתנהלות היומיומית, חינוך הצאצאים והמגורים..ישנם מינים החיים בקבוצה וישנם שחיים כיחידים. ישנם זוגות נאמנים וכאלה שלא. החיים מתחת למיים מורכבים מהתנהלות במהירות שונה מהירה או איטית, יש נוודים ויש שחייהם קשורים למקום. הגיוון הוא עצום! יש חיים סימביוטיים בין המינים אד הוק. יש איזון מקסים בין חומר רך לקשה על פי התפקוד. מתחת למיים התנועה היא שונה:  יש פחות הליכה על הקרקע ויותר התנהלות בשחיה, בתנועה זורמת, איטית, עדינה ושאינה פוגעת בסביבה

וכך שאבתי אל תוך חיי את ההתייחסות למאפיינים המיוחדים בכל אדם וחי. לצורה ולחומר המיוחדים לכל דבר. לשיתופי פעולה בהתאם לצורך. להתנהלות עדינה ואיטית שאינה פוגענית. לקבלה והכלה של הדברים המיוחדים לי או לאחר ("מוזרויות") לשילוב מאוזן בין רך לקשה, בין קביעות לנוודות ובין הפרט לקבוצה

אני מרגישה שעקרונות חיי עוד לא מוגמרים ועוד צפויים להתנסח. אבל נראה לי, שאני בדרך טובה